הוספת מרפסת לבית

כיצד הוספת מרפסת לבית משדרגת אותו משמעותית

 

אין ספק שמרפסת בבית היא כמו עוד חדר נוסף בייחוד בימות הקיץ החמים שאפשר לשבת במרפסת ולספור ציפורים נודדות, או שלא. כמאמר הספר, כל בית צריך מרפסת, אז לפני שאתם הולכים לאיבוד דרך המרפסת, המשיכו לקרוא, אולי תקבלו כמה טיפים.

 

אל תשארו תלויים

 

לפני שנצלול למים העמוקים בואו נבין כמה דברים, ראשית הוספת מרפסת מעלה את ערכו של הבית ב5-10 אחוזים. כלומר, דירות למכירה בנהריה בשווי 2 מיליוני שקלים, שוויים יעלה בכ-200 אלף שקל, אם תתווסף להן מרפסת שמש, הרבה יותר מעלות הבנייה של המרפסת עצמה. אין ספק שבניית מרפסת מעלה בעשרת מונים את שווי הדירה אך הבעיה היחידה היא להשיג אישורים, גם מהעירייה ובמקרה שאתם בבית דירות גם מהשכנים, למרות שהם פחות הבעיה מכיוון שגם הם יצטרכו את אישורכם יום אחד והם לא ישמחו לשים לכם מקלות בגלגלים. לא כל הרשויות העירוניות מאשרות בנייה של מרפסת בודדת. תל אביב, למשל, מתנגדת לכך ולכן הרבה יותר קל להגיע למימוש התוכנית על ידי צירוף כל הדיירים או רובם לתכנית ההשבחה. על הדרך גם מוזילים עלויות. ומה אם לא כל הדיירים רוצים תוספת של מרפסת, בגלל מצב כלכלי או אחר? על פי חוק המקרקעין, נדרש אישור בחתימה של 75% לפחות מדיירי הבניין כדי לבצע תוספת מרפסות. אתם יכולים לבחור נציגים מקרב הדיירים שידפקו על הדלתות, אם כי ברוב המקרים החברה הבונה מתנדבת לערוך את השיחות עם הדיירים, ברגע שיבינו שהמרפסת מעלה את שווי הדירה ביותר מהסכום שעליהם להשקיע בבניית המרפסת הם יבואו לקראתכם.

 

עוד כמה פרטים

 

ברוב הרשויות העירוניות מאשרים בנייה של מרפסת עד גודל של 10% משטח הדירה ועד 14 מ"ר, לפי השטח הגדול יותר מביניהם. במקרים שבהם יש לדיירים אחוזי בנייה שלא נוצלו, העיריה עשויה ללכת לקראתם בגודל המרפסת ולאשר תוספת של כמה מטרים רבועים.
בחלק מהרשויות גובים היטל השבחה בגין תוספת המרפסת. לגבי ארנונה: על מרפסת ששטחה עד 14 מ"ר אין תשלום ארנונה על פי חוק. על פי התקן הישראלי, מרפסת מתוכננת לשאת עומס של 350 ק"ג לכל 1 מ"ר. לדוגמא, מרפסת של 12 מ"ר מתוכננת לשאת משקל של 4,200 ק"ג (מעל 50 איש). כמובן שהתכנון מביא בחשבון מקדמי ביטחון, כך שהעומס האפשרי בפועל גדול יותר אך לא מומלץ.
בניית מרפסת בודדת לוקחת בין יום לשבוע בדרך כלל, תלוי בשיטת הבנייה. יש שתי שיטות בנייה מקובלות בארץ:
מרפסות מפלדה, "בנייה יבשה": מתבססות על קונסטרוקציית פלדה מוכנה, המעוגנת בדרך כלל לעמודי בטון מזוין של הבניין ומורכבת בשטח בתוך פרק זמן קצר ביותר. והשנייה מרפסות מבטון, "בנייה רטובה": השיטה ה"רטובה" היא המוכרת יותר, וגם הזולה יותר. היא כוללת חפירת עמודי בטון ויציקה לאורך הבניין. חסרונותיה: הבנייה מלכלכת, נמשכת כשבוע ועלולה לגרום פגיעה בגינת הבניין בגלל הפיגומים. גם עומסי המשקל שמוסיפות המרפסות אינם עניין של מה בכך. מרפסת בטון שוקלת 7-8 טון ובבניינים ישנים זה משמעותי.

השארת תגובה